בית חירות

כללי

מושב בית חרות , הוקם בשנת 1933 על ידי קבוצת עולים מארצות הברית, אשר עוד בהיותם באמריקה ביקשו להקים בית במושב חקלאי בארץ ישראל. שמו המקורי של המושב היה חרות אמריקה ב', אשר ניתן לו במסגרת פעילותם של המייסדים בארצות הברית, ושונה לשמו הנוכחי לאחר הקמתו .
החברים בארצות הברית קיבלו על עצמם לפעול כגוף שיתופי ולאחד את אמצעי הייצור של המושב קרי הפרדס.
עם סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 החלו להגיע חברי הארגון ולהתיישב במקום וכן התקבלו חברים ממקומות שונים בארץ .בהגיעם החלו לחפש במושב מקורות תעסוקה נוספים, פרט לפרדסים, וכך קמו ענפי בריכות הדגים, מטעים, חוות רביה, מדגרה, ענף לגידול ושיווק תרנגולי הודו. בהמשך יזמו והקימו החברים גם ענפי תעשייה מפעל לדפוס "שהר" ומפעל הבשרים "הוד לבן". העבודה ביישוב הייתה בהתאם לרעיון השותפות, רעיון שהיה שונה ויוצא דופן בכך שלא דמה לא לקיבוץ ולא למושב. מסגרת של מושב שתופי. וכך במשך למעלה מ- 50 שנה עבדו כל חברי המושב יחד בענפי המשק השיתופיים.
בשנת 1995 החליטה אסיפת החברים לאפשר לכל חבר לצאת לעבוד מחוץ למשק בכל מקום שיבחר והענפים השיתופיים נמכרו או הושכרו.
בשנת 1994 החלה נבנית הרחבה קהילתית לבני המושב ובה 75 יחידות.
במושב 71 נחלות בהן מתגוררות כ- 140 משפחות בחלקו הוותיק של היישוב ועוד 75 משפחות בהרחבה . אוכלוסיית המושב מונה כ- 700 תושבים .

"תופז"

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נסגרו כל חופי הארץ ולא ניתן היה לייצא לחו"ל את פרי ההדר, לכן חיפשו דרך לנצל את הפרי ולא להשמידו. וכך הוחלט על הקמת "תופז" בית חרושת למוצרי פרי הדר. בשיתוף עם תנועת המושבים החלו בבנייה, אולם סכומי הכסף שגויסו לא הספיקו. באותו זמן חיפש מנהל התע"ש של ההגנה, מקום מתאים לייצור אבקת שריפה המכונה "טן". מיקומי של "תופז" בלב הפרדסים רחוק מכל כביש ראשי הביא לשיתוף פעולה והשלמת המבנה. כך הוקם "מכון יוסף", ע"ש יוסף ויתקין, ושימש לייצור חומר נפץ במסווה של המפעל "תופז" לייצור מוצרי הלוואי מפירות ההדר.
המבנה נמצא בלב ההרחבה ומיועד לשימור ושיפוץ.