להורים: הוראות חדשות לגבי הורדת תלמידים בפתח ביה"ס - לחץ כאן
אסיפת הורים לשכבת ט'
ביום חמישי 18.9
עדכונים מהמסע בפולין של שכבת יב' ניתן למצוא בפייסבוק בדף הנקרא - מסע לפולין "מעיין שחר" 2014
אסיפות הורים-מכתב להורים לפגישת פתיחת השנה תשעה שכבות י' יא' ויב' - לקריאה לחץ כאן
להורי יא' תשע"ה - לצפייה בהזמנה לשני מפגשים עם צוות מחנכי השכבה לחץ כאן
הורי ותלמידי "מעיין-שחר" - עדכון נוהל הורדת תלמידים בשערי ביה"ס
לצפייה בהנחיות מעודכנות בנושא הורדת תלמידים המגיעים ברכבים פרטיים לביה"ס בתחילת יום הלימודים - לחץ כאן
טופס הצהרת בריאות תשע"ה - להורדה לחץ כאן
איסוף בוקר בת חפר ז'-יב' - לצפייה בחלוקת האוטובוסים ומידע נוסף לחץ כאן
"בגרות חברתית" לכיתות י' תשע"ה - לקריאה לחץ כאן
להורי מעיין-שחר - לצפייה בידיעון המתאר את פעילות השרות הפסיכולוגי בעמק חפר - לחץ כאן
במידה ונתקלתם בקושי להיכנס לאתרי השכבות - לחצו כאן לקישור לדפים השונים

איוב ח' 1-7:
בפרק זה מופיעה תשובתו של בלדד השוחי לטענותיו של איוב – בלדד צעיר יותר מאליפז, ותגובתו לדברי איוב מעידה שהוא אינו מתייחס בכבוד למצבו הקשה של איוב. גם בלדד , כמו אליפז, מתייחס בדבריו לכך שאלוהים מנהיג את העולם בצדק.
פס' 2-3:
בלדד פותח את דבריו בשאלה לאיוב: עד מתי תמשיך להתלונן ולומר דברי כפירה כלפי ה'? המילה רוח באה להראות שבלדד רואה בדברי איוב דברי שווא. לחיזוק דבריו הוא מציג בפני איוב שאלה רטורית: האם זה אפשרי שאלוהים יעוות משפט צדק? הרי האל הוא מקור הצדק בעולם, וברור שהאל לא יעוות את משפטם של בני האדם. בדבריו אלו מגיב בלדד לטענותיו של איוב בפרק ג' 23; ד' 13-18; ובדברי ההתגלות בפרק ד'.
פס' 4-7:
בלדד מעוניין להוכיח לאיוב שהאל אינו מעוות משפט, אלא מעניש או גומל לכל אדם לפני מעשיו: ראשית הוא מתייחס למותם של בניו של איוב וטוען שהם מתו בגלל חטאיהם. בדבריו אלו מתעלם בלדד  ממצבו הקשה של איוב, ומטיח בו את ההאשמות הקשות הללו. בלדד לא יכול לומר מה היה חטאם של הבנים שהוביל לעונש קשה כל כך – מוות, אבל, ברור לו שאם הם מתו הרי שברור שהם חטאו.  בהמשך דבריו מתייחס בלדד להתנהגותו איוב עצמו. לדבריו בלדד, איוב גם כן חטא, אבל עומדת בפניו האפשרות להתפלל לה' ולבקש את סליחתו. בלדד בטוח שגם איוב, כמו בניו, הוא חוטא כי אחרת אי אפשר להסביר את מצבו. גם כאן, הוא  אינו יודע מהו החטא. דבריו של בלדד עומדים בסתירה לאופן שבו ה' הציג את איוב בפני השטן (פרק א' 8).
אם ה' יחליט לכפר לו על חטאיו בעקבות חזרתו בתשובה, אז הוא יזכה לעתיד טוב  (פס' 6)– א. "יעיר עליך": האל ישמור עליך. ב. "ושילם נות צדקך": ביתך ומשפחתך יהפכו בעתיד לנווה צדק ז"א שהאל יחזיר את ביתך לשלמותו.
בלדד מסיים את דבריו בפס' 7 בהכרזה שהאל ייטיב בעתיד עם איוב יותר ממה שהיה לו לפני האסונות, והוא ישכח את מה שעבר.
לסיכום – בלדד גם כן נוקט באופן ברור בשיטת הגמול "צדיק וטוב לו – רשע ורע לו", שממנה נובע איוב וגם בניו הם רשעים, כי רק הרשעים נענשים. אבל בלדד מציג לאיוב מוצא – החזרה בתשובה שבעקבותיה ה' יחזיר לו את רכושו ומשפחתו.


איוב ט' :
בפרק זה פונה איוב בדבריו גם לרעים (ואז הוא מדבר על ה' בגוף שלישי) וגם ישירות לה'.
פס' 2-4:
הרעים טענו שה' לא מעוות משפט צדק, וכל אחד בעולם מקבל מה שמגיע לו – גם אם הרשעים נהנים עכשיו, הם ייענשו – וגם אם הצדיקים סובלים, כמו איוב, אם הם צדיקים אמתיים הם יזכו לגמול חיובי.  איוב מעלה כאן בתגובה לדברי הרעים את השאלה האם כדאי לו לעמוד למשפט מול האל . המסקנה שלו היא שלא כדאי לו, כי אין לו סיכוי לצאת זכאי, ולא משום שהאדם הוא תמיד חוטא (כמו שטענו הרעים), אלא משום שהאל מטבע הדברים תמיד יוצא מנצח בדיון משפטי מול בני אדם.
בפס' 4-3 מציין איוב את יתרונות האל על האדם:
א. גם אם האדם ירצה לזמן את ה' למשפט, ה' לא יסכים. וגם אם לצורך העניין, ה' יסכים, אז במקרה כזה לדברי איוב, האדם יהיה כל כך לחוץ שהוא לא יהיה מסוגל לענות על טענותיו של ה' וכמובן שכתוצאה מכך יצא אשם במשפט – האל מפחיד את האדם, לדברי איוב, ולכן האדם לא מתווכח איתו.
ב. בפס' 4 אומר איוב שהאל הוא חכם וחזק. גם אם ימצא אדם אמיץ, שאינו פוחד להתייצב מול האל, הוא לא ייצא מזה בשלום כי מי שיעז לבקר את האל, ייענש.
גם בפרק זה אנו מוצאים חיבורים לנביא ירמיהו. ירמיהו מתלונן על הצדק שנעשה לדעתו בעולם כאשר הצדיקים סובלים והרשעים מצלחים, ולכן גם הוא היה רוצה לטעון את טענותיו לפני האל (ירמיהו יב' 1). ההבדל בין איוב וירמיהו  הוא שאיוב חוש בתהחלה לסמן את האל למשפט. ירמיהו, לעומתו, שוטח את טענותיו בפני האל.
פס' 5-10:
הרעים מציגים את מקור הצדק האלוהי באירוע הבריאה – האל יצר את העולם בצורה חכמה , כשלכל דבר בעולם יש תפקיד ותכלית – חי צומח ודומם. איוב מסכים עם הרעיון הזה שהבריאה מייצגת את עוצמתו וכוחו של האל, אבל לדעתו אלוהים משתמש בכוחות אלו בצורה הרסנית בטבע:
1. רעידות אדמה שמשפיעות מעל הקרקע ומתחתיה (פס' 5-6)
2. ליקוי חמה (פס' 7)
3. פעולות הבריאה השונות:
א. הכריח את הים להתנהג כרצונו  (פס' 8) – יש פה התייחסות למיתוסים הקדומים, והכותב אינו מתעלם מקיומם, רק טוען שה' חזק יותר מכל הכוחות המתוארים שם.
ב. משליט סדר בכוכבי השמיים (פס' 9) – גם כאן מתייחס הכותב למיתוסים הקדומים על כוחם של גורמי השמיים, ומציג את ה' כמי שהכניע אותם והפך אותם לכוכבים מאירים התלויים בשמיים.
מסקנתו של איוב מופיעה בפס' 10 – הוא מקבל את טענתו של אליפז מפרק ה' 9  שה' "עושה גדולות עד אין חקר, ונפלאות עד אין מספר", אבל לא באותה נימת התפעלות של אליפז ממעשי האל, אלא באירוניה: האל משתמש בכוחו האדיר למעשים שליליים בעולם. אלוהים משיג את רצונות בעולם, לפי איוב, בכוח ובאיום תמידי על האדם ובטבע,  ולא בזכות כבוד וצדק.
פס' 11-24:
בפס' 11-13 מרחיב איוב את רעיון הניכור בין האדם והאל,  דרך כוחותיו של האל – הרס, נזק ועוצמה שמופעלים על האדם:
פס' 11 – אם האל יעבור לידי לא ארגיש בכלל שהוא נמצא בקרבתי, ולא אצליח לתפוס בראש שהוא נוכח – האל הוא רואה ואינו נראה עבור בני אדם, ולכן אי אפשר להתדיין איתו.
פס' 12 – (יחתוף = יחטוף). אם האל רוצה לחטוף את האדם אל המוות או לגזול ממנו, כמו שקרה לאיוב, אז אין שום כוח שיכול לעצור אותו. וגם, אין שום אדם שיכול לבוא ולשאול את האל למה המית אותו או לקח את רכושו, כי אין אדם שיעז לדרוש מהאל דין וחשבון על מעשיו בעולם.
פס' 13 – לא רק שאין אדם שיכול לעצור את כוחו ההרסני של האל, אלא שגם אם האל יגלה שטעה הוא לא יודה בכך ויירגע, עד שישלים את ההרס שהוא רוצה לבצע. כשהאל כועס, הוא פוגע חזק כל כך עד שאפילו בראשית הכניע בכוחו האדיר את "עוזרי רהב" – אותן מפלצות הים הקדמון שמרדו באל , והוא הכניע אותם. (שוב שימוש במיתוס, וקבלתו). השימוש בדוגמא של המפלצות באה להסביר לרעים את הרעיון שאם הם לא עמדו בפני זעם האל, עם כל כוחותיהם בטח ששום אדם לא יכול לעמוד בפניו.
פס' 14-21:
איוב ממשיך ברעיון של אפסות האדם מול הכוחות ההרסניים של האל.  מסקנתו ממצב זה היא שלאדם אין שום סיכוי במשפט מול האל:
בפס' 14 הוא משווה בינו ובין "עוזרי רהב", כדי להראות את שאין שום אדם שיכול לעמוד מול זעם האל, כמו שאפילו המפלצות נכשלו בכך.
בפס' 15 הוא ממשיך לדון במצב ההיפותטי שיעמוד במשפט מול האל, ודוחה את הרעיון כי ברור לו שבסופו של דבר הוא יימצא את עצמו מתחנן לפני ה' על חייו, וכאשר אדם מתחנן בפני השופט, ברור שאין פה שני צדדים שווים שמציגים את טענותיהם, אלא אחד מתחנן, ואחד בעל כוח.
בפס' 16 הוא עדיין לא זונח את רעיון המשפט, ומעלה שתי אפשרויות: מצד אחד ייתכן שהאל יקשיב לו, גם אם הוא לא בטוח בכלל שאלוהים באמת יקשיב לתחנוניו. מצד שני, הוא דוחה את הרעיון שוב, כי הוא צופה שלא רק שה' לא יקשיב לו אלא אפילו יגדיל את סבלו.
עכשיו איוב מפרט את האסונות שיכולים לבוא עליו בעקבות עמדתו מול ה' במשפט:
א. פס' 17: הסערה שמוטטה את ביתו על בניו, והפגיעות שהוא ספק בגופו, לדבריו סתם (=חינם).
ב. פס' 18: אלוהים לא מפסיק לרגע לייסר את איוב. הוא לא מאפשר לו להתאושש מהמכות ולנשום לרגע. איוב מציג את הייסורים שלו כמו מאכלים מרים חונקים ומכאיבים שמייסרים אותו כל היום. ואז, מאיפה ימצא כוח לעמוד מול ה' במשפט
ג. בפס' 19 מציג איוב שני קשיים נוספים שעומדים בפניו:
1) הוא אינו אמיץ מספיק  כדי לאלץ את ה' לעמוד מולו במשפט.
2) הכוחות ביניהם אינם שווים -  ברור שבמקרה של משפט כוחו של האל גדול יותר. ובכלל, מי בכלל יסכים להיות שופט במקרה כזה?!
(***בפס' 19 יש "תיקון סופרים" – צריך להיות כתוב "מי יועידנו" ולא "מי  יועידני" – הניסוח המקורי  הוא שאלוהים מוזמן למשפט לפני איוב, אך משום כבודו של האל תוקן הנוסח כדי שיובן שאיוב מזומן למשפט לפני ה'.***)
בפס' 20 איוב מעלה השערה שניתן למצוא דרך לערוך משפט בינו ובין האל, אך זה לא יעזור, משתי סיבות:
א. למרות שאני יודע שאני צודק (=אומר איוב), במצב של משפט אני בטח אתחיל לגמגם ולא אומר דברים משכנים וכתוצאה מכך אני אורשע במשפט כי יצא שאני רשע ועקשן.
ב. אם אני אצליח במשפט אז המסקנה המתבקשת היא שהאל הוא רשע. איוב לא מעוניין בכך שהאל יוצג כמי שאינו מנהל את העולם בצדק, כי אז איוב יוצג כמי שביזה את ה' – שזה גם סוג של חטא. לכן יוצא שבכל מקרה איוב יהיה אשם במשהו, וייענש על כך.

פס' 22-24:
בפסוקים אלו עוסק איוב בהשגחת אלוהים בעולם, ובגורלם של הצדיק והרשע. לדעתו, רק האל הוא האחראי בלעדית לחוסר הצדק המצוי בעולם כי הוא אינו מבחין בין צדיק ובין רשע, ואת שניהם הוא הורג. אין התאמה בין מעשי האדם לגורלו, כמו שטענו הרעים, כי גם הצדיק נהרג על ידי ה' "תם ורשע הוא מכלה". יש פה האשמה חמורה כלפי האל על כך שהוא מנהיג את עולמו בשרירות ולא עפ"י עקרונות צדק שברורים לאדם. האל, לדברי איוב, לא דואג לצדיק / תם, אלא משמיד אותו יחד עם הרשע.
את טענותיו כלפי האל שהוא מכלה רשע ותם יחד הוא מביא בפס' 23-24:
בפס' 23 הוא טוען שכאשר באה לארץ פורענות כלשהיא (=שוט) באופן פתאומי כמו: סופה, רעידת אדמה, מגפה וכו', גם הצדיקים נפגעים ממנה, ובמעשה זה יש לעג לצדיקים שחשבו שהצדיקות שלהם תגן עליהם = ה' יגן עליהם מכל רעה.
בפס' 24 הוא מראה שהעולם מנוהל בחוסר צדק ע"י התייחסות לכך שהרשעים שולטים בעולם. השאלה היא למי הכוונה בפועל "יכסה" : אם הכוונה היא לאלוהים אז משמעות הפס' שהוא מכסה את פני השופטים= נותן להם לשפוט בחוסר צדק, ולהצליח – מעלים עין מהרוע. אם הכוונה היא לרשע  אז משמעות הפסוק היא שהרשעים מכסים את פני השופטים כדי שלא יוכלו לראות את כל המעשים הרעים שנעשים בארץ.
פס' 25-28: סבלו של איוב
פס' 25: החיים שלי עוברים במהירות, ואני לא מספיק ליהנות מהם.
פס' 26: החיים שלי עוברים במהירות כמו אוניות ששטות מהר, ונשר שעף במהירות אל הקרקע
              לתפוס אוכל, וממריא למעלה שוב.
תלונתו של איוב היא שגם את הוא ירצה להירגע מהסבל ומהכעס שגורם לא להראות עוד יותר רע, הוא לא יכול כי הוא כל הזמן מפחד מהמכות הבאות שעלולות ליפול עליו בהפתעה, רק כי האל חושב משום מה שהוא אדם חוטא (פס' 28)
בפס' 29-33 חוזר איוב לעניין המשפט, ומסכם מדוע לא כדאי להתאמץ ולנסות לעמוד מול האל:
א. פס' 29: גם אם הוא יתאמץ להוכיח שהוא צודק, זה מאמץ מיותר כי האל כבר רואה בו רשע, ובעצם גזר דינו כבר נקבע מראש – אשם.
ב. פס' 30-31: איוב משתמש פה במטפורה – אדם נקי בגופו = חף מפשע, ואדם מלוכלך= אשם בדין. איוב בא לומר כאן שאם הוא היה נקי מכל חטא כמו אדם שמתרחץ היטב בשלג או בחומר ניקוי אלוהים היה טובל אותו בבור מלא במים מטונפים עד שאפילו הבגדים שלו לא ירצו להתקרב אליו  -
       מבחינתו של איוב האל נטפל אליו בלי סיבה, וכדי להמשיך והעניש אותו הוא ימצא כל    
       דרך להוכיח שאיוב חטא במשהו, גם אם איוב ישקיע מאמצים אדירים ב"ניקוי" מעשיו.

ובכל זאת....
בפס' 34-35 שוב חזר איוב לרצון להישפט מול האל – איוב לכוד ברעיון המשפט באופן כזה שגם אם ברור לו שהמשפט הזה יסתיים לרעתו, הוא בכל זאת היה רוצה לקיים אותו – בפס' 34 הוא אומר שאם רק האל יסיר מעל איוב את הפחד שמוטל על מי שמעז לתבוע את האל, אז איוב יצליח לדבר לפניו,  כי  הוא איוב, לדבריו, בדרך כלל  אינו פחדן. (פס' 35)

סיכום:
מדברי איוב עולות מסקנות מאוד חריפות נגד ה' שבמקום לעשות שימוש בכוחותיו האדירים בצורה חיובית, הוא משתמש בהם בעולם בצורה שלילית. ההוכחה לכך הן תופעות הטבע ההרסניות כמו רעידת אדמה וכו' שקיימות עוד מימי הבריאה כאשר נלחם במפלצות הים.
איוב יודע ששאיפתו לעמוד מול האל במשפט היא חסרת סיכוי כי ה' לא ירצה להקשיב לו בכלל, ואם במקרה כן יקרה הלא צפוי וה' יחליט בכל זאת לעמוד מולו במשפט, אז המעמד המרגש יגרום לאיוב להתבלבל וכתוצאה מכך, יצא אשם. למרות הקושי שלו והידיעה שמשפט עלול להחמיר את מצבו, הוא חוזר לרעיון זה שוב ושוב ומבקש שה' יפסיק להפחיד אותו לרגע, כדי שיוכל לעמוד מולו למשפט כמו שצריך ולומר את דברו. איוב נע כל הזמן בין הפחד ממפני אירוע המשפט עצמו והמחירים הכבדים שהוא עלול לשלם את רצון זה, לבין הצורך הפנימי שלו להוכיח שהוא צודק בטענתו שהוא חף מפשע.