עידן אוחיון ז"ל

בנם של דליה וציון, אח למחול וירין. נפל ב-9/7/2006

עידן – עידני כמו שאמא שלך דליה נוהגת לקרוא לך – והרי כבר בשם טמונה תקווה, ואכן תקופה חדשה נפתחה עם היוולדך: תקופה של אושר גדול.

נולדת בן בכור להוריך, נכד בכור לבתיה וזאב ונכד ואחיין נוסף במשפחתו הענפה של ציון, אבא שלך. כשנולדו מחול ואחר כך ירין אתה מהווה דוגמא למסירות לאחיך ומשמש כמורה דרך לשניהם. רק לפני שבוע, שבוע בדיוק, חגגנו את בר המצווה של ירין והמצגת אותה הכנת עבורו הייתה מוקד הערב – נתינה של אח לאחיו. מרגע היוולדך הייתה נוכחותך מורגשת: מבט נוקב וחולמני לסירוגין ערני וסקרן ועם זאת שקט, צנוע ועניו. ילדותיך שזורה בשנות הילדות של בני גילך בקיבוץ, מעט ילדים בשנתון, עדיין לינה משותפת – קימות משותפות השכם בבוקר והליכה יחדיו לישון, בית תינוקות וגן, כיתה א' ומסלול לימודים של 12 שנה. מסלול משותף של הורים וילדים עד הרגע שבו הוא נגמר. כבר בשנים הראשונות ניתן היה להבחין בייחודך: הירידה לפרטים הקטנים, הרצון להבין איך ומה, המשיכה החזקה לעולם המדיה הדיגיטאלית  והעולם הקסום שבמחשב ובסרטי הקולנוע.

היו בך משובות נעורים עדינות וחיוך השמור רק לך – חיוך שידעת להעניק לאלה שעמם היית בקשר וביניכם שפה משותפת. התבגרת לנגד עינינו, מילד הפכת לנער. בשנות לימודיך בתיכון ב"מעיין" מצאת לך מקום לפתח בו את כישוריך ונטיותיך האישיות בתחום הביולוגיה והטכנולוגיה.

בשנות הצבא, אותן ידעת שיש לעבור ולהמשיך הלאה הפכת מנער לעלם צעיר ומוצק, ונראה היה שאך כפסע ממך, ניצבת הבחירה האישית והפרטית בחיים בוגרים ועצמאיים. מה נצרת בליבך – זאת לא נדע, זהו סוד שלקחת עמך לעד.

תחסר לנו עידני שלנו – גלישתך עם האופניים מבית ההורים לחדרך, מבטך הבוחן ללא מילים, טון הדיבור השמור רק לך וחייך כולם.

נפרדים ממך עידן, אך לא נפרדים מהזיכרונות שמלווים אותנו. מחבקים באהבה גדולה את כל משפחתך הגדולה ובמיוחד את הוריך דליה וציון, את אחיך מחול וירין, את הסבים בתיה וזאב.

אין בפינו נחמה כי האובדן גדול!!

נוח לך בשלווה.

(דברים שאמרה ציפי נתן בלווייתו של עידן -  עין החורש)

עידן

סוף שבוע עבר, ציפינו לראותך.

כהרגלך הפכת ליל שבת לבילוי עם העולם הרחב והאין סופי במחשב.

שבת, ארוחת צהריים אצל ההורים, ישבנו עם ירין, ציפינו שבכל רגע הדלת תפתח... ולשווא, עידן לא הגיע. הפעם משום מה נפשי הייתה שקטה, ידעתי שברגע שתרצה לחוש את קירבתנו הדלת תפתח ובזמן המדוד שאתה היית רגיל להקצות, נבלה בשיחה נעימה, בכיף ידידותי ולחיצות ידיים של מאוהבים שמשמיעים צחוק רועם כביטוי לשמחה.

לפני מס' ימים שכבת על הספה, על ידי, כחיל מבוגר עם נפש פינוקית, מתוק ורך נפש.

העולם היה קטן עליך. הזמן היה יקר ערך עבורך והבן אדם היה רק חלק של המדיה. סקרנותך לדעת עוד ועוד הובילה אותך בתשוקה ללא גבול לבלוע ספרים בעברית ובאנגלית, להוריד תוכניות אין סופיות מהאינטרנט, לאמץ גישת לימוד פרפקציוניסטית וכמובן אך ורק בנושאים שעניינו אותך.

כמי שגם שירת בחיל הנ"מ, היו לנו לא מעט שיחות מקצועיות, אסטרטגיות ומדיניות.

שנינו נהנינו מכל רגע. הזמנת לדיאלוגים אחרי הארוחות המשפחתיות או בביקורי הפתע בדירתנו.

גאווה גדולה זכינו כסבים לראותך כמסביר לעם ישראל על הגנת המערך האווירי בתערוכת חיל האוויר ביום העצמאות. כחיל גאה וידען מבריק כבשת את הצופים והשומעים. עם חן של ילד טוב מהשמיים המגן על ביטחוננו בביטחון ובקיאות.

מה עבר בראשך בלילה האחרון לא ברור לי. עמדת בפתח השער לחיים האזרחיים שעל פי דבריך צה"ל טרח כה הרבה והשקיע להכין אותך.

אבל אתה, שתמיד ידעת לראות מס' צעדים קדימה ואהבת לנתח את העומד להתרחש, באופן אנליטי ועם הרבה דמיון ותמיד אמרת בחיוך שיהיה בסדר, אמרת בסופו של דבר את המילה האחרונה.

"גיזי מה שלומך?" כבר לא נשמע יותר את צחוקך, תישאר חרוט עמוק בלב כל אוהביך.

                                                                          הסבים