"כולם שרו, רקדו והשתוללו סביב המדורה!"

לרגל יום העצמאות ה-74, חמישה מתושבי עמק חפר נזכרים בלילה ההיסטורי של כ"ט בנובמבר, יום ההכרזה על עצמאות המדינה באו"ם

עדו לבנה, בן 82, קיבוץ משמר השרון

נשוי לרבקה, אב לארבעה, סב ל-11 נכדים

הזיכרון שלי: "מה שאני זוכר מהערב של כ"ט בנובמבר 1947 הוא שההורים היו בארוחת ערב בחדר האוכל ואנחנו הילדים שיחקנו בחוץ. לצד חדר האוכל גרה משפחת הלר, ולהם היה את מקלט הרדיו היחיד בקיבוץ. הרבה חברים התחילו להתקבץ סביב הבית של משפחת הלר ולא הבנתי למה. השכיבו אותנו לישון בבית הילדים ובאמצע הלילה ההורים העירו אותנו ולקחו אותנו לרחבת חדר האוכל, שם הייתה מדורה גדולה וכולם שרו, רקדו והשתוללו סביבה. כולם אמרו שבקרוב תהיה לנו מדינה. עוד לא ממש הבנו מה זה אומר אבל זכורה לי השמחה הגדולה".

עדו לבנה ממשמר השרון. "זכורה לי השמחה הגדולה"

נאוה פלוטקין, בת 84, חיבת ציון (בת משפחת זוהר מכפר ויתקין)

נשואה לאלי, אם לשני בנים, סבתא לשבעה נכדים

הזיכרון שלי: "ביום של הכרזת המדינה באו"ם היינו אצל השכנים והקשבנו לרדיו. הבן שלהם, ארז דגני (שנהרג אחר כך במלחמת השחרור) יצא על סוס לרחובות כפר ויתקין וקרא בכריזה 'התעוררו, צאו לרחובות, יש לנו מדינה'. כולם יצאו לרחובות, רקדו, שרו והתרגשו מאוד. בבוקר הלכתי עם ילדי בית הספר עד למחנה של הצבא הבריטי שקראנו לו 'כלניות'. עמדנו לידם, נופפנו בדגל וחלק שרו את 'התקווה'. לאחר מכן אני זוכרת את הגיוס של אח שלי, שלום זוהר, לפלמ"ח. הוא שירת בגדוד הפורצים של הפלמ"ח, שכבש את הדרך לירושלים. אני זוכרת את ההפוגה הראשונה, כשאבא שלי נסע לחפש אותו. באותו זמן הוא הגיע הביתה בהיחבא. רוב תושבי הכפר באו אלינו הביתה לראות אותו ולשמוע את הסיפורים. אני זוכרת היטב שלבי התקדמות המלחמה בזכות הסיפורים שלו. אחרי הצבא התחתנתי עם אלי ועברתי לחיבת ציון. אני מתנדבת כבר יותר מ-20 שנה במחלקת ותיקים בעמק, ולמעשה כל חיי התנדבתי ועסקתי בעזרה לאוכלוסיות שונות".
המסר שלי: "אחד הדברים הכי טובים בחיי זו ההתנדבות, כי יש בה לא רק נתינה אלא גם קבלה אין סופית".

נאוה פלוטקין מחיבת ציון. "כולם יצאו לרחובות, רקדו, שרו והתרגשו מאוד"

יוסל'ה בר, בן 87, כפר ויתקין

נשוי לנעמי, אב לאבעה ילדים, סב ל-12 נכדים, סבא רבא לשתי נינות

הזיכרון שלי: "אני זוכר שבליל הכרזת המדינה באו"ם העירו אותי ויצאנו לרקוד בבית העם כל הלילה. למחרת כל ילדי בית הספר צעדו עם תופים מפחים לשער של המחנה הבריטי. שמחה גדולה מילאה את הכפר. ב-1952 בנו בכפר ויתקין את יד לבנים ומ-1953 מתקיימים שם טקסי הזיכרון, ואני לא פספסתי אף אחד מהם".
המסר שלי: "שנדע לשמור על המדינה כי היא האוצר שהצלחנו לקבל אחרי 2,000 שנות גלות. עלינו לשמור עליה מפני מריבות, סכסוכים ומלחמות".

יוסל'ה בר מכפר ויתקין. ""שנדע לשמור על המדינה כי היא האוצר שהצלחנו לקבל אחרי 2,000 שנות גלות"

עמי בארי, בן 82, קיבוץ עין החורש

נשוי למזל, אב לשלושה, סב לשישה נכדים

הזיכרון שלי: "אני זוכר שבכ"ט בנובמבר שמו על החלון במגדל המים רדיו וכולם הקשיבו וחישבו את הקולות, עד ההכרזה הרשמית על המדינה. מייד פינו את כל השולחנות והכיסאות בחדר האוכל וכולם רקדו הורה גדולה וסוערת ושרו 'עם ישראל חי' בקולי קולות. הייתי קטן מדי כדי להבין מה בדיוק המשמעות של זה, אבל אני זוכר את ההתרגשות העצומה. בשלב הזה כבר הרגישו את המלחמה באוויר; כל הקיבוץ היה חפור עם תעלות והמקלטים היו מוכנים".
המסר שלי: "הייתי רוצה שאנשים מכל הארץ ייקחו דוגמה מעמק חפר - איך אפשר לחיות ביחד בשלום. הדבר הכי מסוכן לדעתי הוא לא האויבים החיצוניים שלנו אלא המלחמות הפנימיות. בקיבוצים המלחמות האלו לא קיימות. הרבה פעמים המלחמות האלו משרתות אינטרסים פוליטיים ולכן הן ממשיכות להתקיים".

עמי בארי מעין החורש. "כולם רקדו הורה גדולה וסוערת ושרו 'עם ישראל חי' בקולי קולות"

ראובן יוגב (חסיד), בן 85, כפר מונאש

אב לשלושה, סב לשמונה נכדים

הזיכרון שלי: "נולדתי בתל אביב וגדלתי ברמת גן. כשהייתי בן 10 שלחו אותי לפנימייה בכפר הנוער 'עלומים' שליד כפר סבא. את החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 שמענו דרך החלון בפנימייה, שהיה קרוב לבית שהיה בו רדיו. כולם יצאו מייד לרחובות והתחילו לרקוד הורה. החגיגות נמשכו אל תוך הלילה. למחרת אני וחבריי תפסנו טרמפים עם משאיות לכיוון תל אביב כדי לחגוג את האירוע הגדול עם המשפחות.
כשהתחילה מלחמת השחרור אני זוכר שהיינו עוברים ליד מכולות או קיוסקים והיינו סוחבים עיתונים ומסתכלים על התמונות. גזרנו את התמונות והדבקנו אותן באלבומים שיצרנו על המלחמה ועל הקרבות".

בגיל 17 הגעתי לכפר מונאש בעקבות בן דודי שבא להתיישב במושב. נשארתי כאן והבאתי את כל המשפחה. היום אני וכל שלושת אחיי עדיין מחזיקים משקים חקלאיים פעילים במושב".
המסר שלי: "אני חושב שאנחנו ברי מזל. עברנו תקופות קשות מאוד ותמיד ניצחנו, אבל מצד שני אני מרגיש שמלחמת השחרור עוד לא נגמרה".

ראובן יוגב מכפר מונאש. "אני חושב שאנחנו ברי מזל. עברנו תקופות קשות מאוד ותמיד ניצחנו"