"שביל ישראל" שבזיגן גרמניה

נכתב ע"י נורית יואל ממעברות - חברה במשלחת
בעודנו מתחבקים עם מארחינו, מחליפים כתובות, מזילים קצת דמעה, אומרים שלום לילדים המקומיים ושמים פעמינו ברלינה, עלתה במוחי המחשבה שזה פשוט לא יאמן. 
לא תאמן הפרידה הרגשנית הזו מקבוצת אנשים מקסימה שאירחה אותנו בביתה במשך שבוע ב"נויען קירשן" (9 כנסיות) שבחבל זיגן שבגרמניה. הקבוצה פתחה בפנינו, ישראלים טיילנים, קוצניים, שראו כבר הכל, את ביתה ואת ליבה. 
היא ערבבה אותנו עם הסבים, הסבתות הילדים והחברים המקומיים, שהתגייסו כולם לארח את הישראלים בחום הגדול ביותר האפשרי בתוך סגריריותו הגרמנית של חודש יוני.
הקבוצה הגרמנית התארחה אצלנו במעברות בפברואר השנה. אז היה ממש גשום וקר. אנדריאס שוכן בקומה השנייה למשך שבועיים כשבתוך פרק זמן זה הוא, וחברי קבוצתו, 11 במספר, טיילו בנגב למשך ארבעה ימים עם קבוצת "שביל ישראל" ממעברות. 
הם נסעו לטייל במקומות הקדושים יותר ופחות עם לביאה מהמועצה, כשבאותו אירוח נוצקו הקשרים ההדוקים לאירוח המקביל אצל חברי הקבוצה, ב"שביל ישראל" של זיגן גרמניה, חבל ארץ תאום לעמק חפר.
זה לא מובן מאליו שמשפחת Theis  שאירחה אותנו תיקח חופש לשבוע, כמו המשפחות האחרות, כדי לטייל איתנו, להאכיל, להסיע, לפנק, לצחצח את האנגלית, להפעיל את הילדים ולהוציא כספים רבים כדי להכניסנו למקומות מיוחדים שם תוך כדי היכרות שלנו ושלהם ברגלים את היער המקומי, ואת החיים בחבל הארץ היפהפה ההוא.
אין לנו מילים. כי היה נפלא. נשמור בוודאי על קשרים דרך האימייל, נקבלם בברכה אצלנו, גם את הסבתות, שטיגנו לנו בבקתת היער לאטקעס עם רסק תפוחים.
תודה לאלדד שלם על הארגון והובלת הפרויקט, בלעדיו לא היינו חווים חוויה קרירה וחמה זו וממשיכים להיאנק תחת יקוד השמש המקומית.
היה נפלא. 
לחלוטין.