נעים להכיר! משפחת לב-רן מאביחיל

לכבוד יום המשפחה, אנחנו שמחים להכיר לכן ולכם את משפחת לב-רן מאביחיל, שהתראיינה למדור
"משפחה בעמק" - שיתפרסם בגיליון הקרוב של "עלי חפר" 

שורשים

עידית נולדה וגדלה ברעות-מכבים. "זה מקום קטן ומאוד בועתי. אחרי התיכון הלכתי למכינה קדם צבאית כדי לצאת מהבועה". היא שירתה בצבא ביחידת מורן. קצת אחרי הצבא, בשנת 2004, היא הכירה את ליאור דרך פורום ברשת. "זו הייתה אז הדרך היחידה להכיר". הן הפכו לבנות זוג, עבדו קצת וטסו ביחד לטיול בחו"ל – לאוסטרליה וניו זילנד. אחרי הטיול הן למדו – ליאור למדה חינוך מיוחד במכללת תל חי ועידית למדה סאונד במכללה בכנרת.
ליאור נולדה וגדלה בחיפה. "בגיל 15 הלכתי להתנדב במסגרת מחויבות אישית במעון הוד- בית שמיועד לאוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית בכל הרמות בטווח גילים רחב. התאהבתי במקום ונשארתי להתנדב שם עוד שבע שנים. שם למדתי המון על טבע האדם, על החיבור האנושי ועל היכולת שלי להגיע ולהשפיע על אנשים. בנוסף, בתור אדם עם לקויות למידה והפרעות קשב, היה לי מאוד לא פשוט בתיכון. מה שעזר לי בשנים הללו היה שההורים שלי שלחו אותי למרכז למידה בשם 'בית רות' שמיועד לתלמידים לקויי למידה. זו הייתה הפעם הראשונה שלמדתי איך ללמוד, רכשתי כלים, מיומנויות ואסטרטגיות למידה שמשמשים אותי עד היום, ושם בעצם הבנתי שאפשר ללמוד אחרת. כל זה תרם להבנה שאני רוצה לעסוק בחינוך". כשעידית סיימה את הלימודים היא עברה לגור עם ליאור בקיבוץ דפנה. "זו הייתה שנה מדהימה. שם נחשפתי לראשונה לעולם הפרמקלצ'ר, שזהו עיסוקי היום".

פרמקלצ'ר

עידית: "זאת שיטת תכנון הוליסטית אקולוגית שמתייחסת גם לסביבה האנושית ומנסה ליצור סביבה שעונה על כל הצרכים ויוצרת סינרגיה בין הטבע לאנשים שחיים בו. בשנה שגרנו בדפנה נתקלתי במקרה בפרסום קטן בעיתון מקומי לקורס מבוא לפרמקלצ'ר. התחלתי ללמוד ונשביתי בקסם, ומאז העמקתי את הלמידה שלי ולקחתי קורסים נוספים בנושא. כשהתחלתי ללמוד הרגשתי שזה מאוד מתחבר למי שאני. תמיד הייתי ילדת טבע ואהבתי להסתובב בחוץ ולחקור דברים. הרעיון של הפרמקלצ'ר הוא ליצור מערכת פורייה שמסוגלת למלא אחר צרכים קיומיים וחברתיים, לטפח אותה ולהעביר אותה הלאה". 

הבית

עידית: "סבא וסבתא שלי גרו 70 שנה בבית הזה. לקראת סוף השנה שלנו בדפנה אבא שלי התקשר ושאל אם נרצה אולי לעבור לגור פה. סבא וסבתא שלי כבר היו חולים והיה קשה להם פה. לא האמנתי שזה יכול לקרות - בדיוק סיימתי ללמוד פרמקלצ'ר ואני הולכת לקבל בית במושב עם שטח אדמה סביבו?! כשליאור סיימה את הלימודים עברנו לפה. בהתחלה עבדתי עוד בתל אביב בחדר חזרות באולפן הקלטות כי מאוד אהבתי מוזיקה. אבל הדיסוננס בין האולפן הסגור עם רעש ומחשבים לבין להיות בחוץ בשמש וברוח ולגעת באדמה בשמש היה גדול מדי. אז הבנתי שגם אם אני אוהבת את העיסוק בסאונד זה לא מספיק כדי שזה מה שאעשה כל היום. אז הלכתי ללמוד עוד שנתיים גינון טיפולי כדי שיהיה לי כלי מקצועי יותר. התחלתי לעבוד במשק, לפתח ולטפח אותו וכיום הוא נקרא 'משק קלמנטרה' - אדמת הקלמנטינות. העברתי פה גם כמה קורסים בפרמקלצ'ר והגיעו אנשים מכל הארץ".
ליאור:  "כשעברנו לאביחיל התחלתי לעבוד בבית ספר 'הבית של תמר' - בית ספר לחינוך מיוחד שמיועד לתלמידים עם לקויות למידה ו/או הפרעות קשב וריכוז. אחרי שנתיים וחצי הפכתי להיות רכזת חטיבת הביניים. בבית הספר שמים דגש רב על בניית ערך עצמי, פיתוח תחושת מסוגלות וחוויות הצלחה לצד הוראה מותאמת וחווייתית, למידה של מיומנויות ואסטרטגיות למידה. במשך השנים עלה בי הרצון להעמיק ולחקור יותר את עולם החינוך ואז למדתי תואר שני בארגון וניהול מערכות חינוך. השנה אני בשנת שבתון ואני לומדת בתוכנית להכשרת מנהלות ומנהלי בית ספר. במקביל אני מסתובבת בין בתי ספר ברחבי הארץ, פוגשת אנשי ונשות חינוך, נחשפת לשיטות הוראה חדשות, מקבלת השראה ונחשפת לדברים מדהימים שקורים בשטח ולתהליכים. היום ברור לכולם שמיומנויות ודרכי הלמידה חייבות להשתנות ולהיות רלוונטיות יותר למציאות הנוכחית המשתנה".

יער ונטע

עידית: "ב-2016 ילדתי את יער, הבן הבכור שלנו, על הספה בסלון בלידת בית מתוכננת, מתוך רצון שיגיע לעולם בצורה הכי טבעית, רכה ונכונה לנו. את הלידה ליוו נשים מקסימות ומקצועיות: הדולה עדי גונן קויפר, המיילדת שני סמואלוב והמיילדת רונית קופליס. עדי ורונית מעמק חפר. כעבור שלוש שנים בדיוק נולד נטע. הוא נולד דווקא בלידת בזק בבית חולים. גם בלידה זו ליוותה אותנו עדי הדולה במקצועיות רבה. מרגע שהפכנו להיות אימהות הפוקוס עבר לילדים. בהתחלה הייתי קצת בשוק ולא הבנתי איך אני יכולה להמשיך לעבוד בעבודה פיזית במשק כשתינוק צמוד אליי, אבל לאט לאט הבנתי שזה מה שנכון לי וטוב לי והייתי עם יער שלוש שנים בבית כחלק מתפיסה של לא לעשות לילדים 'מיקור חוץ'. יער הפגיש אותנו עם הקהילה פה. פתאום התחלנו להכיר הורים אחרים ומשפחות במושב. בשנים האחרונות הקהילה הלכה והתחזקה ועשינו פה הרבה דברים ביחד".

המסגרייה

ליאור:" האירוע שחיזק מאוד את הקהילה היה כשגג של משפחה מהמושב עף והם היו צריכים עזרה. לאור האירוע איילת אור מהמושב הבינה שחייבים ליצור קבוצה לעזרה הדדית ופתחה קבוצת ווטסאפ שנקראת 'באים בטוב'. היום חברים בקבוצה  כ-200 תושבים והיא מהווה מנוע להרבה דברים טובים שקורים פה, כמו למשל פאב 'המסגרייה' שהקמנו. זה התחיל מרעיון תמים שהעליתי בקבוצה ומיד הייתה היענות מרשימה. תוך ארבעה חודשים כבר הוקם פה פאב שמתנהל כמועדון חברים. אנשים פשוט הגיעו לעבוד, לשפץ, לפנות, לעזור, לבנות ולתת יד - כל אחד עשה מה שהוא יודע ויכול. הכל היה מאוד קהילתי ומאוד עוצמתי. היום 'המסגרייה' מתנהלת באמצעות סבב תורניות של מתנדבים ומתנדבות, והיא פתוחה בימי חמישי בערב לחברי המושב ולחבריהם. זה חיבר בין הרבה אנשים והקפיץ מאוד את הקהילה".

אירועי הגאווה

ליאור: "הכל התחיל כשזוג הומואים שגרים פה רצו לבוא לספר את הסיפור שלהם בגן וכמה אימהות, דווקא לא מהמושב, ממש התנגדו וזה התפוצץ. דיברתי על זה עם איתן, אחד מהם, והחלטנו שצריך לעשות משהו. כתבנו ב'באים בטוב' שמי שרוצה להצטרף לצוות היגוי - מוזמן. הגיעו שבעה אנשים ובנינו ביחד מודל שפונה לכל האוכלוסיות במושב. לכל אוכלוסייה התאמנו פעילויות הסברה על הקהילה הגאה: לילדים שעת סיפור בספרייה, למבוגרים הרצאה של היידי מוזס, שהגיעו אליה 80 איש, ולוותיקים הרצאה במרכז 'צוותא'. קנינו גם 20 דגלי גאווה אבל היה כזה ביקוש שהזמנו עוד ותלינו למעלה מ-60 דגלים. התמיכה שקיבלנו במושב הייתה מדהימה. אנשים אמרו לנו שהם מבינים כמה ולמה זה חשוב, ואנחנו הרגשנו שהצלחנו לשנות את התודעה".

מחוברות

ליאור: "בשנים האחרונות החיבור שלנו למושב מאוד חזק. יער ונטע הם דור חמישי פה. סבא וסבתא של עידית הם ממקימי המושב. אנחנו מרגישות מחוברות לאדמה ולעצמנו כאן. יש לנו פה הזדמנות להוציא אל הפועל את כל מה שאנחנו רוצות – גם מבחינת המשק וגם מבחינת חיי הקהילה. אני עוקבת כל הזמן אחרי השינויים במערכת החינוך בעמק; בית ספר שורשים, בית הספר במעברות ושאר יוזמות, ואני אופטימית". 
עידית: "אנחנו אוהבת לעשות דברים לאט כי זה שפוי. מאז שאני עצמאית קשה לי עם ההתנהלות שבה זה לגיטימי לשלוח מיילים ולדבר על עבודה 24/7. היום אני בעיקר מגדלת את הילדים. אני מקימה ומלווה גינות קהילתיות וקבוצות גינון, אבל אני בוחרת עבודות בפינצטה. לא מעניין אותנו להחליף כל שנה מכונית או לטוס לחו"ל הרבה. אנחנו חיות בצניעות, למרות שזה לא קל בישראל של היום. אנחנו מאוד אוהבות להיות בחוץ. מה שטוב בעמק חפר זה שיש הכל: ים, דיונה, נחל אלכסנדר. יער מאוד אוהב לחקור דברים ואנחנו מעודדות אותו. אנחנו מאוד מעריכות את הזמן עם הילדים מתוך הבנה שהזמן הזה יקר והוא עובר מהר".

להט"ב

ליאור: "כדי שאיחשב מבחינת המדינה אימא של יער ונטע הייתי צריכה להוציא 'צו הורות'. זהו הליך משפטי שבמסגרתו יש להוכיח את הזוגיות וההורות, וזה כולל הרבה מאוד מסמכים ואישורים. בהתחשב בעובדה שאצל זוגות סטרייטים הגבר רק מצהיר על אבהותו, גם אם בפועל אין קשר ביולוגי בינו לבין התינוק/ת, מדובר במצב מאוד מתסכל ולא שוויוני. מצד שני, אנחנו בוחרות להגיד: 'איזה יופי שזה בכלל מתאפשר'. גם כיום יש מדינות שבהן הקהילה הלה"טבית נרדפת, יש אמירות הומופוביות קשות ויש עוד עוולות רבות. אין ספק שיש עוד הרבה מה לתקן ולאן לשאוף אבל זו הזדמנות להודות לכל הנשים והגברים שעסקו ועוסקים במלאכה והביאו למצב הנוכחי בחוק. בנוסף יש הרבה מאוד איים של קבלה, סבלנות, סולידריות ופתיחות. האיים האלו הופכים לאט לאט ליבשות".