מואדי חווארית לעמק פורח: הסיפור ההיסטורי של גאולת אדמות עמק חפר (1927–2027)

 

 

מאה שנים למסע חלוצי של תעוזה, מנהיגות נשית חסרת תקדים ושותפות עולמית ששינתה את פני המפה הציונית

 

1. השממה שלפני: ואדי חווארית והחזון של יהושע חנקין

 

בשנות ה-20 של המאה ה-20, חבל הארץ המוכר כיום כעמק חפר לא היה אלא "ואדי חווארית" – מרחב פראי של עשרות אלפי דונמים של אדמות ביצה שוממות, מוכות קדחת ומלריה, שנמתחו בין רכסי הכורכר, דיונות החול וערוץ נחל אלכסנדר. הקרקעות, שהיו בבעלות אפנדים לבנוניים ועובדו בחלקן בידי אריסים בדווים, נחשבו בעיני רבים לחבל ארץ מוזנח ובלתי עביר שאינו ראוי ליישוב אדם.

אולם אדם אחד הביט בביצות וראה מעבר לערפילי הקדחת את עתידה של ההתיישבות העברית: "גואל האדמות", יהושע חנקין. חנקין זיהה את מיקומו האסטרטגי הגורלי של השטח במרכז הארץ – כחוליה חיונית ליצירת רצף טריטוריאלי חקלאי ורציף בין יישובי השומרון, השרון ומישור החוף. בשם הקרן הקימת לישראל (קק"ל) וחברת הכשרת היישוב, נכנס חנקין למשא ומתן סבוך ורב-שנים לרכישת עשרות אלפי הדונמים של העמק.

 

2. המשבר הגדול: תג מחיר של מיליון דולר

 

על אף ההבנות העקרוניות שנרקמו בשנת 1927, הדרך למימוש העסקה נתקלה במכשול שנראה באותם ימים בלתי עביר: תג מחיר דמיוני של כמיליון דולר – סכום שכלל את רכישת הקרקע, הסדרי הפיצויים וההתמודדות המשפטית הסבוכה מול האריסים.

קופת הקרן הקימת לישראל הייתה ריקה, וההון הדרוש לא היה בנמצא. ההסכם עמד בפני סכנת ביטול ממשית, ואיתו אובדן ההזדמנות ההיסטורית לחבר את מרכז הארץ בהתיישבות עברית.

 

3. הגשר מעבר לאוקיינוס: מנהיגות נשית וערבות יהודי קנדה

 

מתוך ההבנה כי הישועה לא תגיע מתוך גבולות הארץ, יצא יו"ר קק"ל, מנחם אוסישקין, בשנת 1927 למסע גיוס כספים היסטורי ומכריע בצפון אמריקה. התשובה המרגשת שהצילה את המפעל כולו הגיעה מקהילת יהודי קנדה, שהבינה את גודל השעה והתחייבה לממן את הרכישה כולה בתהליך רב-שנתי.

בראש ההתגייסות עמד אהרון (ארצ'יבלד ג'ייקוב) פריימן, נשיא ההסתדרות הציונית בקנדה, שאיחד את הקהילות סביב המטרה. אך בליבת המאמץ פעם כוח ייחודי שטרם נראה כמותו: מנהיגות נשית אמיצה ובלתי מתפשרת של ארגון "הדסה קנדה":

• לילי פריימן: דמות מופת בציונות הקנדית לצד בעלה אהרון, ששימשה כעוגן המוסרי והרוחני של המבצע וסחפה אחריה אלפי נשים ומשפחות.

• אנה רגינסקי (סליק): מנהיגה בולטת בהדסה קנדה וצירה מרכזית בוועידת ויניפג שאישרה את ההתחייבות הפיננסית. רגינסקי בנתה והניעה מנגנון התרמות שטח עממי, שהפך התחייבויות דיפלומטיות להון ממשי, פרוטה לפרוטה ודולר לדולר.

אוסישקין שב לארץ עם התחייבות מוצקה וסכום ראשוני של 300,000 דולר, שאפשרו את החתימה המכרעת על החוזה.

 

4. "מתנה מיהודי קנדה": הרגע שבו החלום הפך למסמך

 

בקונגרס הציוני ה-16, שהתכנס בציריך בשנת 1929, הכריז מנחם אוסישקין מעל הבמה הראשית בהתרגשות רבה כי אדמות עמק חפר נרכשו רשמית "כמתנה מיהודי קנדה".

ב-20 באפריל 1929 הושלמה הרכישה המשפטית של אדמות ואדי חווארית במכירה פומבית. מכתבו ההיסטורי של עו"ד ש. אוסישקין (היועץ המשפטי של קק"ל) מיום 14 במאי 1929 לנשיא בית המשפט המחוזי בשכם, יחד עם רישום הבעלות הרשמי בלשכת רישום המקרקעין (הטאבו) המנדטורית, חתמו את העסקה והפכו לתעודת הלידה הרשמית של עמק חפר.

 

5. הדריכה הראשונה בבוץ: מ"בית הראשונים" ועד להתיישבות משגשגת

 

עם הבטחת הבעלות, החל המאבק האמיתי – המאבק בטבע.

בינואר 1930 עלתה אל הקרקע קבוצה של עשרים חלוצות וחלוצים צעירים, נחושים וחסרי מורא – הגרעין המייסד של כפר ויתקין. הם התמקמו במבנה האבן הבודד שניצב בראש הגבעה, ביתו לשעבר של האפנדי הלבנוני, שנודע מאז כ"בית הראשונים".

מנקודה זו החל מבצע הנדסי והתיישבותי מפרך:

• ייבוש הביצות: כשהם שקועים עד צוואר בבוץ, מצוידים בטוריות ובמעדרים, חפרו החלוצים תעלות ניקוז עמוקות כדי להזרים את מי הביצות לנחל אלכסנדר.

• הדברת הקדחת וסלילת דרכים: נטיעת שדרות אקליפטוסים נרחבות לייבוש השטחים המוצפים, והכשרת הקרקע לחקלאות ראשונית בתנאי בידוד קשים.

• צמיחת היישובים: תוך שנים ספורות הוקמו ראשוני היישובים – כפר ויתקין (1933), עין החורש, כפר הרא"ה עם הישיבה שצמחה בו, מושב אביחיל שהוקם על ידי משוחררי הגדודים העבריים, קיבוץ גבעת חיים שנודע בריבות הפירות שלו, ויישובים רבים נוספים.

תוך שני עשורים בלבד, כפי שתועד בסרטה ההיסטורי של קק"ל משנת 1947 – "This Is Our Valley" ("זהו העמק שלנו") – הפכה שממת היתושים לאחד האזורים החקלאיים, המיושבים והמשגשגים ביותר בארץ ישראל, ולימים למועצה האזורית הראשונה במדינת ישראל.

 

6. המורשת החיה שחקוקה על המפה

 

הקשר ההיסטורי עם יהדות קנדה אינו שמור רק בארכיונים; הוא פועם יום-יום בנופי העמק ובשמות היישובים:

• ביתן אהרון: המושב ושמורת הטבע הסמוכה אליו נקראו כהוקרה ישירה על שמו של אהרון פריימן, מנהיג מבצע הגיוס בקנדה.

• חבצלת השרון: מקור שמו של היישוב נקשר במחווה בוטנית לשמה של לילי (Lily) פריימן, על פועלה המוסרי והחברתי למען העמק.

• ביקור הסגירה של אנה רגינסקי (1949): עשרים שנה לאחר שהובילה את מגבית המיליון, הגיעה רגינסקי לביקור מיוחד בעמק חפר כדי לראות במו עיניה את התוצאות – כיצד כספי נשות הדסה הפכו ביצות לשדות ירוקים, לרפתות משגשגות ולבתי ספר הומים מילדים.

• בית הראשונים: מבנה האבן ההיסטורי עומד עד היום כעדות גאה לרגע שבו נגעה הטורייה הראשונה באדמת העמק.

 

מאה שנים אחרי: ממשיכים את המסע

 

הסיפור של עמק חפר נולד מתוך החלטה אמיצה, שותפות חוצת יבשות, עבודת כפיים מפרכת ומנהיגות שראתה את הנולד.

כיום, כאשר כ-95% משטחי העמק מעובדים בשדות חקלאיים פתוחים, וקהילה מלוכדת של 44,000 תושבות ותושבים ב-41 יישובים ממשיכה לפתח חינוך, קיימות וערבות הדדית – שנת המאה היא הזדמנות להצדיע למייסדים ולהבטיח שרוח ואדי חווארית תמשיך להאיר את מאה השנים הבאות.

(בגרסת האתר: מומלץ לשלב לצד הטקסט גלריית תמונות ארכיון – מסמך הטאבו המקורי [1929], מכתב עו"ד ש. אוסישקין, תמונת 20 החלוצים בבית הראשונים [1930], ודיוקנאותיהם של יהושע חנקין, מנחם אוסישקין, אהרון ולילי פריימן ואנה רגינסקי).