זיגן

בשביל מה צריך את זה?

נכתב ע"י יוני שרצר ודגנית פלס – מלווי המשלחת.
נכון, באמת בשביל מה?
הרי לחו"ל אפשר היום לנסוע בכל דרך כמעט, ועוד יש בודאי דילים שווים יותר. 
אז זהו, שלא!
זו כנראה הנסיעה שגיבשה קבוצת נוער ישראלי מבתי הספר של עמק חפר עם קבוצת נוער גרמני מסביבת זיגן רבתי,  לרקמה אנושית אחת נטולת הסתייגויות, פתוחה, חיה ונושמת. שבועיים וחצי של שכרון חושים מענג שכל כולו חוויות משותפות של קבוצת נערים ונערות שבסך הכל רצו להגיד יפה שלום לנוער הגרמני  ולראות שהשד לא נורא כל כך.
הנוער עוד יכתוב כאן את דבריו (הם עוד לא הספיקו להתאושש מהנחיתה) וירחיב על חוויותיו הוא. אנחנו יצאנו זו פעם שניה ללוות, להתרשם ולחזות בפליאה בקשר הזה, שכאשר הוא נוצר הלב מחסיר פעימה, וכשאנחנו שותפים ליצירה הזו, כנציגי הועדה לקשרי חוץ של המועצה שלנו, אנחנו מרגישים כי לא צריך מלים יפות כדי לעשות מעשים יפים.
מה כל כך מיוחד בקשר הזה?
ראשית, הוא "עתיק יומין". לא דבר של מה בכך הוא להוציא כל שנה קבוצה, מאז שהוקם הקשר- באופן לא רשמי קרוב לארבעים שנה. 
ומכיוון שהקשר ממשיך להתקיים זמן כה רב, מטבע הדברים נוצרו קשרים אישיים בין הקבוצות שמתארחות ואחר כך גומלות אירוח. בזיגן עצמה יש אנשים שהם ממש אוהבי ישראל, דבר שאינו עניין של מה בכך, בפרט כשיש אוירה כה עוינת באירופה השמאלנית המנופפת בפנאטיות כנגד הכיבוש הישראלי. כן, אין ספק שרכשנו לנו ידידי אמת, המקבלים את הנוער הזה באהבה רבה ובזרועות פתוחות ומחבקות. 
שנית, הנסיעה הצמודה עם המארחים  מרגע הנחיתה בשדה התעופה עד הפרידה - במשך שבועיים וחצי אנחנו נמצאים על אוטובוס אחד, כשמטרת הנסיעה היא להדק את הקשר בכל דרך אפשרית - קיר טיפוס מן הגבוהים באירופה, פארק שעשועים, שיט קאנו על נהר רחב גדות, ברביקיו כיד המלך על גדות הנהר, טיולים ביער, בארמונות, רובעים עתיקים בברלין, ומעל הכל, סמינרים משותפים על השואה כשהנוער יוצר ביחד תכנים משותפים לטקס המצמרר בזקסנהאוזן, מחנה הריכוז שליד ברלין. 
אז כנראה, זו באמת חוויה כזו מיוחדת, שאי אפשר להשיג בדיל הכי אדיר בחברות התעופה.  יש בה ערך מוסף שמותיר טעם מתוק של עשייה מסוג אחר, של חברות וגישור, שאין להם תחליף.
הדריכו ונהנו מכל רגע-
יוני שרצר, דגנית פלס