סיכום הביקור

מסיבת הסיום - הפרידה שנערכה במוצאי שבת ה- 8.8 בהשתתפות קבוצת המטיילים מעמק חפר והמארחים אשר ביחד מנינו כ-70 איש. הפרידה מהמארחים למחרת ברחבת בית עירית זיגן שעה שעלינו לאוטובוסים, בדרכנו הביתה, נפרדים בחבוקים ובלהתראות, כאשר פה ושם עיני הנפרדים נוצצות מדמעה ומצער על סיומו של ארוע מיוחד במינו - ביקור בן שבועיים של משלחת מעמק חפר הממשיכה מסורת מכובדת של 30 שנות קשר הדוק מרגש ומלא חוויות.   
טיול שהחל אצל אחדים, בעיקר שלהם זו הפעם הראשונה, בחששות הנובעים מרגשות לענין הבקור בגרמניה בכלל, שהות אצל מארחים בלתי מוכרים, תקשורת, שפה, דפוסי התנהגות שונים, נושאי שיחה ועוד ועוד שמן הסתם גם בחלקם העסיקו את המשפחות שזו להם הפעם הראשונה לארח.
נעננו להצעה להצטרף גם לאחר ששמענו הדים חיוביים והמלצות חמות משנים שעברו, וכך מצאנו עצמנו בקבוצה של 18 תושבים מעמק חפר זוגות ובודדים תחת הנהגתה של לביאה הרשקוביץ עטירת הנסיון והקשרים עם חבל זיגן-ויטגנשטיין.
העיר דרזגן היתה יעדנו הראשון לאחר הנחיתה בברלין. עיר במזרח גרמניה לשעבר, בעלת מסורת תרבותית מפוארת, שנהרסה כליל בהפצצות מהאויר ע"י בנות הברית לקראת סוף מלחמת העולם ה-2 , ושוקמה לאחר המלחמה ובעיקר לאחר נפילת חומת ברלין. כיום - שנתיים לאחר השטפון האדיר של נהר האלבה והנזקים שנגרמו בשל עלית המים לגובה של 2 מטר ויותר בתוך העיר - אין סימן וזכר לכך. העיר עומדת במלוא יופיה והדרה על ארמנותיה העצומים, הכנסיות, הרחבה וגנות הפרחים שבחזית בנין האופרה - המרהיב מחוץ ומפנים. נהר האלבה החוצה אותה, ספינות הנהר המשייטות מלאות תיירים ומקומיים, תאורת הלילה המרהיבה ובתי הקפה הקטנים מעוררים התפעלות והערכה למפעל הענק.עדיין נותרה ממתינה לסיום עבודות השפוץ כנסיית הגברות -Frauenkirche ובכך תהיה העיר ערוכה לקבל את  הקהל הרב לו היא מצפה שיחגוג עמה בעוד שנתיים את מלאות שמונה מאות שנות הווסדה. 
מזג אויר מצויין לווה אותנו במהלך טיולנו דבר שתרם רבות להנאה מהביקור בעיר העתיקה פירנה ובמבצר הענק קנינגשטיין (מז' מדרזדן) שבשויץ הסכסונית, הניצב במלוא הדרו ועוצמתו מעל נהר האלבה.
העיר מייזן קבלה אותנו בסבר פנים נאות ביותר תוך עריכת סיור מרתק במפעל הידוע ללא מתחרים בתעשיית הפורצלן. סיור במפעל באולמות ההדגמה והתצוגה מראים עד כמה העשיה קשה ומורכבת . עבודות הצביעה והציור נעשות ידנית ע"י אומנים כעלי כשורים וכשרונות ,וזאת רק לאחר הכשרה במקום של כשלש שנים. העבודות שיוצאות תחת ידיהם מרהיבות ביופין ובשלל צבעיהן. ארונות התצוגה והמכירה מלאים בשלל דוגמאות של כלים, כלי אוכל, קנקנים , סרוויסים, דמויות בגדלים שונים, בני אדם ובעלי חיים. והמחירים בשמיים. (אז מי שיש לו בבית פורצלן מייזן שסמלו אגב שתי חרבות צולבות היוצרות מעין גביע יש לו במה להתפאר).
זוננשטיין - מקום פסטורלי לכאורה על גבעה נישאה. הדרך אליה משופעת בצמחית יער ואינה מעידה על מה שאנו "נחווה" כשנגיע לאתר. אתר זה שמש החל מסוף המאה ה-18 כבית חולים לחולי נפש ברמות שונות תוך נסיונות לשקמם ולהיטיב את איכות חייהם. השקט במקום אינו מצביע ומספר על השנוי הקצוני והמזוויע שעבר המקום. בשנים 1941/2 הושמדו במקום זה 15500 גברים ונשים חולי נפש, מוגבלים ובלתי יעילים לחברה הארית. ההמתה נעשתה בדרכים שונות במקום זה ובנוספים ברחבי גרמניה, וזאת לאחר שנעשה סקר ורישום של אותם "בלתי יעילים" ונבחנו השיטות להמתתם. גופותיהם נשרפו ואפרם פוזר ביער הסמוך. לאחר שרכשו את "מומחיותם" שמשו הרופאים וכל אלה שעסקו עמם במלאכה הבזויה כיועצים במחנות ההשמדה שהוקמו לאחר מכן.  
נראה היה שהמארחים נסו לאזן את הרושם הקשה שהשאיר בנו הבקור במקום, בכך שבהמשך כבר בהיותנו בזיגן נערך לנו בקור במוסד / מפעל לשקום נכים ומוגבלים המשמש גם כמפעל תעשייתי למוצרים שונים.
כשבע שעות נסיעה והפסקות קלות בנסיעה מערבה הביאו אותנו למחוז חפצנו - זיגן. הדרך בכביש מהיר עברה בסמוך לעיירות וכפרים, שדות חיטה ותירס. הכל טובל בירק לאן שרק נביט. לאט מתחיל הנוף להשתנות: גבעות מכוסות בצמחיית יער, עצים זקופים עתירי צמרת. הנוף מתרומם לגבעות בגובה של 400-600 מטרים והכל מכוסה ביערות. פה ושם כפרים קטנים - בחלקם עדיין משקים חקלאיים, פרות במרעה, סוסים. אחרים נראה גם שזנחו את החקלאות והפכו לישובים עירוניים, כאשר בכולם בולטת הבניה המסורתית וסגנונם דומה: גגותיהם משופעים ורבים מהם מצופים בצפחה 
(אבן מחצב) המשמשת  במקום רעפים וצפוי קירות חיצוני. ובכל אדני החלונות פרחי הגרניום בצבעם האדום הבולט.
כבישים מהירים מעולים פורצים להם תוואי בתוך היער העבות והנישא, ולאן שנביט האזור נהיה יותר ויותר מיוער, ובמקום שהיער נעצר מופיעים כרי דשא ובהם שפע פרחים וצבע. הכבישים חולפים מעל גיאיות בגשרים נישאים ונמשכים כשמבעד לחלון נראים הכפרים הקטנים שבגאיות כאותם כפרונים שבגלויות ובספורי האגדות.
מרחוק זיגן. גשר ארוך ביותר שגובהו מעל מאה מטרים משמש לנו נקודת תצפית על העיר והאיזור בו נבלה את עשרת הימים הבאים. האוטובוס גולש אל מגרש החניה של בירת החבל בו ממתינים המארחים לאורחיהם. 
קבלת פנים נרגשת למכרים משכבר הימים שביקרו כאן לא אחת וארחו בביתם. חיבוקים וקולות צחוק ושמחה של מכרים ותיקים, ופגישה מאופקת וראשונה בין החדשים משני הצדדים שכעבור עשרה ימים יפרדו בעצב בברכת להתראות.
נוסעים לבתי המארחים הפזורים ברחבי האזור, בכפרים לשעבר המרוחקים ולעתים מעל מחצית השעה של נסיעה מנקודת המפגש.
המארחים הכינו תכנית מגוונת לביקורים. החל מפגישה למחרת היום עם ראש החבל שקדמנו בברכה וסיפר על יחסיו והיכרותו את עמק חפר, ואחל לנו ולמארחינו בלוי מהנה ומוצלח. המשכו של היום היה ביקור מרגש בבית הכנסת , בשרידיו שהפכו ע"י המארחים למוזיאון לתולדותיו המספרים את סיפורו העצוב עד שהועלה באש למחרת ליל הבדולח 
(9.11.38) וכל שנותר ממנו הוא קרע דף נייר מספר התורה שנאסף על ידי נער נוצרי שצפה בדליקה וזועזע עד עמקי נפשו, ורק לפני שנים ספורות הוחזר למקורו ומשמש עדות מוחשית לגודל הרשע.     
תכנית הבקורים כללה אתרים ומקומות יחודיים חלקם אתרי תיירות ידועים ומפורסמים  בקור בגזומטר - מיכל ענק ממדים 117 מ' גובהו ומעל 65 מ' קוטרו ששמש כמו עוד כמוהו לצבירת גז לתעשיה הכבדה שבחבל הרוהר. ואשר כיום משמש כמגדל תצפית לנוף שמסביב ואולם ענק לתערוכות.
באד ברלבורג - בקור בארמון, ולאחריו בבית הקברות היהודי הקטן אשר חוג הידידים לשתוף פעולה יהודי – נוצרי דואג לשימורו. באד לאספה - בקור בבית העיריה בו נצב הפסל ידידות. פסל שיצרו במשותף לפני מס' שנים בני נוער מעמק חפר ונוער מקומי. ולאחר מכן סיור מודרך בעיר העתיקה סיפור בתיה ומעט היהודים שחיו בה.
בית הפרלמנט בדיסלדורף מפגש מעניין עם אישים בכירים – יו"ר הבית וחבר הפרלמנט הנס דיטר מוריץ להרצאתו ולמענה לשאלותינו.
שייט על נהר הריין אליו הגענו תוך ירידה ברכבל מעל שטחים עצומים של כרמים לענבי יין. העיירה רודסהיים, עיירת תיירות ציורית על גדות נהר הריין משופעת במסעדות חביבות. ממנה יצאנו להפלגה בת שעתיים באחד הקטעים היפים של הריין.כפרים ציוריים לאורך גדותיו, כרמים וצמחיית יער על הגבעות. ובמרחקים סדורים ניצבים לעדות גדולתם בימים עברו, מבצרים אדירים בני מאות שנים. ולכל אחד מהם סיפור גדולתו בימים בהם חלש על נתיבי המים גבה מיסים ושלט על נתיניו בכפרים הסמוכים.  ההפלגה בנהר נמשכת כשעתיים כאשר לקראת סיומה פצחו הרמקולים מלווים בשירתם של הנוסעים הגרמניים בנגינת הבלדה אודות הנערה  לורלייל. אותה נערה אשר ישבה על ראש הצוק בעיקול הנהר. שרה וסרקה את שערה הארוך. והמלחים חרף הסיכון שבעקול הנהר לא עמדו בפתוי הרימו ראשיהם ולו להרף עין. אך מזלם לא שחק להם, סירתם עלתה על שרטון התהפכה וכולם טבעו.ובהמשך נסיעה באוטבוס לעבר העיר קובלנץ והמבצר הענק החולש עליה ממנו תצפית מרהיבה לעבר הריין והמוזל המתאחדים בעיבורה של העיר. 
זכינו ובנוסף לאתרים תיירותיים לבקר במקומות יחודיים, הודות להכנה קפדנית ומתוכננת מראש של מארחינו כמו למשל בקור במפעל ליציקת פעמוני כנסיה.למדנו את רזי המקצוע במשך כשלש שעות של הכנות כאשר העבודה כולה מתחילתה ועד סיומה ידנית בלבד. רק לא הצלחנו לגלות את הסוד המקצועי של אפיון הצליל המוזיקלי לפעמון, סוד כמוס העובר מאב לבנו יותר מ-13 דורות. 
חרט העץ הפליא לעשות כשהדגים לפנינו את השיטה המסורתית בת מאות בשנים של יצירת קערות מחתך גזע עץ.
בקורים בחוות חקלאיות, ארוחות במסעדות פיקנטיות, פיקניק משותף עם המארחים בתוככי היער, הליכות כיף בשביליו, ואפילו במרכזי קניות (איך אפשר בלי זה ) ובלוי שבת וראשון עם המארחים באכילה ושתיה וכמובן ההכרות שאפשרה לשבת ולשוחח בכל הזדמנות בצורה חופשית ונינוחה.–כל אלה על החוויות הקטנות כגדולות תרמו להדוק הקשר, לפתיחות ולהבנתי עד כמה חזק ואמיץ הקשר הנמשך זה שנים רבות בין עמק חפר לזיגן.                                                       
אריה אשר, גבעת שפירא
13.08.2004